תחילת ספטמבר והסתיו התגנב לגינה שלי.
הקפה של הבוקר מלווה בקרירות נעימה, החצבים הקדימו וכבר סיימו מחזור פריחה, חלק מהעצים כבר עומדים חשופים מוכנים לחורף שרק יבוא
ומסביב מרבד של עלי שלכת.
סתיו זו לא רק עונה בשנה זו תחושה פנימית שרובצת עלינו כבר חודשים רבים,
נתקענו במעין מצב רוח סתווי, לא פה ולא שם – כבר לא קיץ ועוד לא חורף.
עמוק בפנים סתיו, אפור וערפל כבד שמסתיר את האופק
ומבעד לחלון עלה בודד שנצמד בעקשנות לענף דק ומתנדנד בריקוד אופטימי.
שלום חנוך - תמיד זה עכשיו נחליאלי אפור בסתיו, בשדה שנחרש אתמול, לטאה ארוכת זנב, וטביעות צעדים בחול.... עד ששכחתי אני זוכר, עד שרחקתי אני חוזר..
