שנה חדשה בפתח והשיר ימים לבנים מתנגן לי בראש.
לאה גולדברג בשיר מדמיינת את הימים הלבנים: שלוות הבְּדִידוּת הגְּדוֹלָה שחווה אדם שפתאום עוצר את מרוץ החיים,
"מתְרַגֵּל אֶל עַצְמוֹ ומונה בִּמְתִינוּת את דְּפִיקוֹתָיו של הלב".
מאחל לכולנו שאחרי השנה הקשה הזו גם אנחנו נוכל לפתוח לרווחה את החלונות שמהם נשקפת תְּכֵלֶת-דְּמָמָה, להירגע, להתפייס, לוַתֵּר .
לחוות פרק זמן העומד מחוץ למסגרת הזמן.
אחרי שנה אפורה וקודרת, הגיע זמן שנפתח את השנה החדשה עם ימים לבנים, שנעצור את מרוץ החיים ונחווה, שקט, שלווה וזמן אל-זמני.
שנה טובה
יואל שתרוג
"ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה. שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר. חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה. גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר. כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים, הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים. ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר. לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו. ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע, כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו, עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה" לאה גולדברג
